מצב רוח נשי 

מאת: שלי פרץ

שיטוט קצר באתרי האינטרנט השונים שעוסקים ברוחניות, ביקור בסדנאות ניו אייג' למיניהן, בהרצאות קבלה, או להבדיל סשן קצר אצל מתקשרים, מדיומים, קוראות בכף היד, בקלפים, בטארוט, או בקריסטלים - יציירו לנו עד מהרה תמונה ברורה למדי: קהל היעד הגדול ביותר של כל מה שמוגדר תחת הטייטל "רוחניות" הן דווקא הנשים.

לזכותן יאמר שרבות מהן כבר אינן מסתפקות ב"הבלי העולם הזה" וזוכות להוביל את תופעת החיפוש אחר משמעות. נראה שיש איזה כוח חבוי שאינו נותן להן מנוח ומושך אותן אל העולם הלא נודע.

לכן לא מפתיע שמילים כמו נומרולוגיה, אסטרולוגיה, פירוש חלומות, רייקי, יוגה, מדיטציה, שיאצו או פנג שוואי, שעלולות להישמע זרות ולא מובנות לגבר, ימצאו בלבן של נשים רבות פינה חמה ובמקרים רבים אכסניה של קבע.

יש שישייכו את השוני הזה לטבע הגבר, שלרוב הוא יותר מעשי, אנאליטי ולוגי, ולכן נוטה להאמין רק במה שהוא יכול לאחוז ולמשש בשתי ידיו, ואילו הטבע הנשי, רגשי יותר, אינטואיטיבי, ומתאפיין בכך, שבמקרים רבים האישה פועלת לפי הקוד שאותו ציין הנסיך הקטן כשאמר "רק הלב רואה היטב".

לא סתם קלישאה

במקרים רבים נראה שדווקא הסקרנות של האישה, והחיפוש המתמיד אחר משמעות וטעם בחיים, הוא זה שמחייה אותה, ולכן גם שולח אותה בכל פעם מחדש, לחפש מענה לצרכים אלו דווקא בעולם המיסטיקה.

אם נסכם זאת במשפט אחד, שאלת השאלות, שנותרת ללא מענה היא, מנין נובע ההבדל הזה, ומאין מגיעה המשיכה הטבעית של האישה לגילוי הנסתר?

עיון בכתבי המקובלים מגלה במהרה כי זו לא סתם קלישאה חבוטה, אלא שיש כאן ביטוי לאחד מחוקי היסוד של הטבע, שהמקובלים עמדו עליו בספרי הקבלה הקדומים. לפני שנתחיל, נסייג את דברנו בכך שדיון בנושא מעין זה טבעו לצייר את הדברים בהכללות, שמטבען אינן מדויקות. לכן נתייחס לעיקרי הדברים, ולא לפרטיהם הקטנים.

טיפול שורש

"אין לך פרט בעולם הזה שלא יהיה לו מקור ושורש בעולם העליון'" (בעל הסולם).

מעבר לעולם שלנו, שאותו מכנים המקובלים בשם "עולם הענפים" או "עולם התוצאות", קיים עולם נוסף, המכונה "עולם השורשים" או "עולם הסיבות". מובן שאין הכוונה לעולם פיזי המתקיים ביקום כלשהו, אלא לרובד גבוה יותר של המציאות, הנעלם מתפיסתנו כרגע.

אם נשתמש בשפתם הציורית של המקובלים, נוכל לומר כי כל פרט או פעולה בעולמנו, החל בתנועת האטומים וגרגירי החול הזעירים, וכלה בפעולותיו, רצונותיו ומחשבותיו של האדם - הם כולם תוצאה מכוחות המשתלשלים מ"עולם הסיבות". אנו אמנם, רואים את עולם התוצאות בלבד, ולפיכך לא בהכרח מבינים את המניע האמיתי המסתתר מאחורי האירועים בעולמנו, אולם ישנם אנשים, שרואים את המציאות המתחוללת בשני העולמות, וכתבו עליה.
המקובלים חיים בשני העולמות במקביל ורואים את הקשר בין עולם הסיבות לבין עולם התוצאות בצורה מוחשית לחלוטין. מדבריהם עולה שהתנהגותם ונטיותיהם של הגברים והנשים בעולמנו נובעים גם הם משורש עליון.

"כמו שהיינו אחד, אז עכשיו זה בנפרד"

על פי הקבלה, שורשו של היסוד הנקבי בעולמנו, מקורו במערכת "נשית" מיוחדת המכונה בפי המקובלים "מלכות", או "נוקבא" (נקבה בשפה הארמית) של עולם התיקון, שנקרא גם עולם האצילות.

באופן דומה, שורש נשמות הגברים בעולמנו, יונק ממערכת "גברית" מקבילה, הקרויה "זעיר אנפין" ("פנים קטנות" בארמית), המצויה גם היא בעולם האצילות.

תפקידן של שתי המערכות הללו, הוא ליצור יחד כלי מתוקן ושלם, שבו יוכל לשרות אור הבורא. בפעולה זו, למערכת ה"נשית", הלוא היא המלכות של עולם האצילות, נכון תפקיד חשוב ביותר.
במציאות פועל כוח אחד בלבד, שנקרא "בורא". לכוח הזה יש מטרה ותכלית אחת, להיטיב, לתת שפע ולגרום הנאה. כדי לממש את רצונו, הוא היה צריך לברוא נברא, נשמה כללית שתוכל לקבל את כל השפע וההנאה שהוא - הבורא, רוצה להעניק.

אלא שבנקודה זו התעוררה "בעיה":

כדי להרגיש את השפע הזה בשלמותו, על הנשמה להכין "מקום" מתאים שבו יוכל האור לשכון. מקום זה מכונה "כלי", והוא הרצון להרגיש את אותו תענוג שרוצה הבורא להעניק. בלי הרצון המקדים הזה, הנשמה אינה יכולה להרגיש וליהנות מהשפע העליון. דומה הדבר, כפי שבעולם שלנו, כשאנו רוצים לשמח מישהו במתנה יקרת ערך, אנו בוחרים עבורו מתנה שהוא חפץ בה. אך הוא לא יוכל ליהנות מהמתנה אם לא תהיה בו השתוקקות קודמת אליה. כלומר, המרכיב המרכזי שמניע את התהליכים ברוחניות הוא, ההשתוקקות, הרצון של הנברא לקבל את השפע של הבורא.
ולכן, כדי שהנברא ירכוש רצון ויכולת עצמאית להכיל את התענוג האין סופי, עליו לבנות מערכת יחסים אמיתית עם הבורא. לשם כך, יש צורך לנתק אותו ממקור התענוג, מהבורא, מכיוון שרק במצב מנותק הוא יהיה מסוגל לבנות את ההשתוקקות בעצמו. ולאחר מכן, גם ליהנות מכל אותו טוב שהבורא רוצה להעניק.

כדי ליצור בנברא השתוקקות עצמאית אל הבורא, מתכנן הבורא עבור הנשמה מסלול לימודים מיוחד: הוא מחלק אותה לשני חצאים נפרדים ושונים זה מזה. חצי "זכרי" שתכונתו היא הנתינה, וחצי "נקבי" שתכונתו היא הקבלה. המטרה בחלוקה זו היא, שהנשמה תלמד להכיר את הקשר הנכון שבין פעולת הנתינה לבין פעולת הקבלה, שזהו גם הקשר בין הבורא לבין הנברא.

מנקודת מוצא זו, שבה שני החלקים נפרדים לחלוטין מהבורא, הם צריכים להתחבר יחדיו שוב בכוחות עצמם לרצון משותף, ולקבל את שפעו של הבורא.

איך כל זה קשור?

תכונתו של החצי הזכרי במערכת הרוחנית היא תכונת הנתינה, וכפועל יוצא מכך הוא אינו חושק בשפע של הבורא. ואילו תכונת החלק הנקבי, היא תכונת הקבלה. כדי לקבל את השפע מהבורא, צריך החלק הזכרי - הנותן, שהחלק הנקבי - המלכות, תדרבן אותו לפעולה. עליה לעורר את החלק הזכרי, לרצות להתקדם לעבר הבורא, ובכך יזכה להתמלא בתענוג שהבורא הכין עבורו. ברגע שכבר קיים בנשמה הצורך האמיתי להתמלא בשפע, היא כמו פותחת "ברז נעלם", והשפע - האור - מתחיל לזרום לכל עבר.

אם כן, "הנקבה" ממונה על ייצור הצורך - הרצון להתחבר לבורא, ואילו מ"הזכר" מגיע המילוי. בדרך זו משלימים שני החלקים, הזכרי והנקבי, זה את זו, ומתחברים למבנה רוחני שלם. כשהם מתחברים לאחד, שניהם מתמלאים באור, ושמחה גדולה מתפשטת בעולמות הרוחניים.

על שום תפקידה הייחודי והחשוב של האישה ברוחניות, הוענק לאישה עוד מראשית הבריאה הכינוי "עזר כנגדו". את המצב שבו זוכים החלק הנקבי והזכרי לאיחוד נעלה, ציינו המקובלים במשפט המפורסם "איש ואישה שכינה ביניהם". כלומר דווקא האיחוד הרוחני הנכון בין שני יסודות אלה, הוא שיוצר הרמוניה וחיבור שבהם יכול להתגלות הכוח העליון, הבורא.

כך יוצא, שהמלכות של עולם האצילות, מסמלת את כל היסוד הנקבי שבמציאות, ולכן כל רצון, השתוקקות ושאיפה לאיזון מיוחסים לחלק הנשי. למעשה, מהותו של היסוד הנשי בעולמנו, היא החשובה ביותר במציאות, משום שמטרתו, לדרבן את כל המציאות להידמות לבורא, ולהעפיל לגבהים רוחניים.

זה אולי גם המקום לציין, כי התהליכים המתוארים כאן, מתייחסים למושגים רוחניים בלבד וקורים בפנימיות נשמת האדם, ויש להיזהר מלהתבלבל ולייחס אותם לקשרים הגשמיים בין גבר לאישה בעולם שלנו.

מה רוצה האישה?

לסיכום, האישה מחפשת משמעות יותר מהגבר כי מקורה משורש רוחני שבו יש צורך לכך יותר מאשר לגבר. בהתאם לחוקיות שבעולם הרוחני, בו רצונה של המלכות הוא זה שדוחף ומדרבן את ז"א למשוך את האור, כך גם בעולם שלנו, האישה - היא זו שמניעה את התהליך הרוחני. אלמלא האישה, קרוב לוודאי שמרבית הגברים היו ממשיכים להעביר את זמנם בבטלה אל מול מסך המחשב, או מקסימום מול מסך הטלוויזיה, בצפייה עם החבר'ה במשחקי כדורגל.

הגבר לפי טבעו, מוצא לעצמו מגוון של משחקים, שממלאים את חייו בשרשרת של סיפוקים מיידיים. המבנה הפנימי שלו, שגורם לו להישאר ילד לאורך מרבית שנות חייו, מאפשר לו לדלג בקלילות מעל הצורך לחפש אחר התכלית לחייו, וגם כשצורך זה מתעורר בו, הרי קל לו להיסחף בזרמי החיים להתעלם ממנו ולהדחיק אותו למקום שממנו לא יתעורר שוב.

האישה לעומתו, מצויה בחוסר סיפוק תמידי. היא מחפשת ללא הרף תחומי עניין חיצוניים שימלאו את חוסר הסיפוק הזה, אך למרות המשפחה והילדים, הקריירה, או התחביבים למיניהם, היא אינה מסוגלת להגיע לתחושה של סיפוק מלא. הרגשת החיסרון הפנימית, באה לידי ביטוי בין היתר בניסיון למלא את עצמה על ידי סדנאות שונות ומשונות לגילוי עצמי. על פי מחקרים מדעיים, נשים גם עושות יותר מגברים, הן מדברות פי שלוש יותר מגברים, והן גם הצרכניות המרכזיות של כל תחום תרבות הבידור והפנאי כמו ספרים, תיאטרון וכן הלאה.

על רקע הפריחה הרוחנית לה אנו עדים בתחילת המאה העשרים ואחת, מקבל תפקידה המרכזי של האישה בהתפתחות הרוחנית האנושית, משנה תוקף. כשם שבחיי היום יום האישה היא זו שמחייבת את הגבר להתבגר, לקחת אחריות, להקים משפחה ולהתמודד עם קשיי היום יום, כיום יש לה תפקיד מיוחד: להוביל לצידה את הגבר להתפתחות רוחנית משותפת. בכך היא תממש את שורשה העליון בעולמנו, ותקדם את העולם כולו לתיקון.

שלי פרץ: שחקנית, סופרת וכתבת "קבלה לעם". בת 29, נשואה, אמא טריה. בעלת טור ב - YNET יחסים.